החלטה בתיק ת"א 14408-04-11

1. לפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי ביום 24.10.2011, לפיו הוריתי על דחיית התובענה בהעדר תגובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף.

2. המבקשים הגישו נגד המשיב תביעה כספית על סך 139,892 ש"ח, בגין זכויות פנסיה ודמי עזיבה שלטענתם מגיעים להם מקיבוץ עין-גב (להלן: "המשיב" או "הקיבוץ"). המשיב הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף, הן בשל קיומו של הסכם לסילוק תביעות והן מחמת התיישנות. המבקשים לא הגישו תגובה לבקשה על אף שנמסרה להם כדין, ולפיכך ניתן נגדם ביום 24/10/11 פסק דין המורה על דחיית התובענה ומחייב אותם לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

3. בבקשתם טענו המבקשים, כי לא הוגשה מטעמם תגובה לבקשה לסילוק התביעה במועד מכיוון שלא ידעו על הגשתם. לטענתם, ביום 21/6/11 שחררו את עו"ד עבדל מהמשך ייצוגם בתיק, מבלי שהודע להם כי הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף ושהם אמורים להגיב עליה. רק לאחרונה, כך נטען, כשנפגשו הם באופן מקרי עם עו"ד עבדל ידעו על קיומו של פסק הדין.

ביחס לסיכויי התביעה טענו המבקשים, כי יש להם סיכויים טובים לזכות בתביעתם, וכי דין הבקשה לסילוק תביעתם על הסף להידחות. ביחס להסכם הסילוק טענו המבקשים, כי חתמו על ההסכם בעקבות טעות והטעייה, תוך הסתמכות על מצג שווא שהציג בפניהם המשיב. ביחס לטענת ההתיישנות, טענו המבקשים כי קיימת בין הצדדים הסכמה דיונית לפיה מרוץ ההתיישנות הופסק ביום 14.8.2010, התאריך בו הגישו תביעה נגד המשיב לרשות השיפוט. לגישתם, זכותם להגיש תביעה נגד המשיב קמה מתום תקופת 30 התשלומים ששילם להם המשיב, ומאותו מועד ועד ל-14.8.2010 טרם חלפו 7 שנים. לחילופין טענו המבקשים, כי גם אם מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד התשלום הראשון, טרם חלפו 7 שנים. לפיכך ביקשו המבקשים לבטל את פסק הדין שניתן נגדם בהעדר תגובה, ולהאריך להם את המועד להגשת תגבוה לבקשה ב-30 ימים.

4. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, פסק הדין ניתן כדין, לאחר שהבקשה לסילוק התביעה על הסף הומצאה כדין לכתובת באת כוחם, כמופיע בכתבי בית הדין מטעמם. המבקשים לא הודיעו לבית המשפט או למשיב אודות שחרור עו"ד עבדל מיצוג, ואין להם אלא להלין על עצמם בעניין זה. עוד הוסיף המשיב, כי לכל המאוחר ידעו המבקשים על הבקשה לסילוק התביעה על הסף בחודש יולי במסגרת ישיבה שהתקיימה בינם לבין המשיב ובנוכחות עו"ד טקטין שייצגם לצורך ניהול מו"מ לסיום ההליך בפשרה. לאור האמור טוען המשיב כי אין עילה לביטול פסק דין מטעמי צדק.

בהתייחס לסיכויי התביעה, חזר המשיב על טענתו, כי אין לתובעים סיכויים לזכות בתביעה נוכח קיומו של הסכם סילוק וכן לאור העובדה שהתביעה התיישנה. לטענת המשיב, המבקשים עזבו את הקיבוץ ביום 1/7/03 וממועד זה יש למנות את תקופת ההתיישנות. מאחר שהתביעה לרשות השיפוט הוגשה ביום 15/8/10, הרי חלפו יותר משבע שנים ממועד העזיבה ולפיכך התביעה התיישנה.

דיון והכרעה

5. פסק הדין במקרה דנן ניתן כדין לאחר שהבקשה לסילוק התביעה על הסף נמסרה למבקשים באמצעות באת כוחם עו"ד עבדל ביום 23.6.2011, והמבקשים לא הגישו תגובה מטעמם לבקשה על אף שחלף המועד להגשתה. ביטול פסק דין שניתן כדין בהעדר נתון לשיקול דעת בית המשפט, והוא מותנה בקיום שני תנאים מצטברים ; הראשון - על המבקש להצביע על סיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק דין בהעדר ; השני - על המבקש להראות, כי סיכוייו לזכות בתביעתו אינם אפסיים. לשאלה השנייה חשיבות רבה בהשוואה לשאלה הראשונה. ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך ייתן בית המשפט משקל פחות למחדל שבגינו ניתן פסק הדין בהעדר.

6. בענייננו, המבקשים נתנו הסבר למחדל שגרם לאי הגשת תגובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף. הם ציינו, כי שחררו את באת כוחם מהמשך ייצוגם זמן קצר לאחר הגשת הבקשה, וכי הם לא ידעו במועד זה על הגשת הבקשה והצורך בהגשת תגובה. די בהסבר זה כדי למלא אחר התנאי הראשון לביטול פסק הדין.

7. ביחס לסיכויי התביעה, עיון בכתב התביעה מגלה, כי בפי התובעים, לכאורה, טענות ממשיות נגד הקיבוץ, כך שלא ניתן לקובע כי סיכויי התביעה, בהתעלם  מטענת ההתיישנות, קלושים.

8. בסוגיית ההתיישנות חלוקים הצדדים באשר למועד בו התחיל מרוץ ההתיישנות. הקיבוץ טוען כי מרוץ ההתיישנות החל ביום 1.7.2003, המועד שנרשם בתחשיבים מטעמו כתאריך העזיבה לצורך חישוב דמי העזיבה, ולחילופין ביום 1.8.2003, המועד שנרשם בפנקס החברים כמועד העזיבה בפועל. לשיטת הקיבוץ, מאחר שממועדים אלו ועד להגשת התביעה לרשות השיפוט ביום 15.8.2010, שהוא המועד המוסכם להפסקת מרוץ ההתיישנות, חלפו יותר משבע שנים, דין התביעה להדחות מחמת התיישנות.

מנגד טוענים המבקשים, כי מרוץ ההתיישנות החל, לכל המוקדם, ביום 19.8.2003, המועד בו הסכימו הצדדים על גובה דמי העזיבה והתובעים אף חתמו באותו מועד על כתב סילוק וויתור כלפי הקיבוץ. לטענת המבקשים, מאחר שכתב ויתור זה נחתם עקב טעות והטעייה, קמה להם עילת תביעה ממועד זה.

9. המועד הקובע לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות הוא המועד שבו נולדה עילת התביעה. המועד שבו נולדה עילת התביעה בהתאם לפרשנות שניתנה לו בפסיקה, הוא המועד שבו היה בידי התובע הכוח להגיש את התביעה ולקבל את הסעד המבוקש (ראו לעניין זה דברי השופטת פרוקצ'יה בע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים ואח' (פורסם בנבו), וכן דברי השופט אור בע"א 3319/94 יובב פפר נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה ואח' , פ"ד נא(2 581, ודברי כב' המשנה לנשיאה ריבלין ברע"א 8688/07 יהושע רובין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו).

על כן, כדי לקבוע את המועד בו החל מרוץ ההתיישנות, יש לקבוע קודם את המועד שבו היה על הקיבוץ לשלם את דמי העזיבה. כך למשל, אם מועד העזיבה הוא 1.7.2003 או 1.8.2003 כטענת הקיבוץ, ואילו בהתאם לתקנון הקיבוץ או תקנות העזיבה, אם קיימים כאלה, המועד לתשלום דמי עזיבה הוא 30 יום או 60 יום מאותו מועד, מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום 1/8/03 או ביום 1/9/03 או ביום 1/10/03 בהתאם למה שקבוע בתקנון. מאחר שלא ניתן לקבוע, על סמך הבקשה והתגובה והמסמכים שצורפו להם, את המועד שבו היה על הקיבוץ לשלם את דמי העזיבה, לא ניתן לקבוע, בשלב זה של הדיון, האם התביעה התיישנה אם לאו. העובדה שהתובעים היו מודעים למחלוקת ולשיטת החישוב קודם לכן, איננה רלוונטית.

10. מאחר שלתובעים טענות ממשיות, לכאורה, נגד הקיבוץ, ומאחר שלא ניתן לחרוץ את גורלה של טענת ההיישנות בשלב זה של הדיון, נראה כי סיכויי התביעה אינם מופרכים. בכך מתקיים התנאי השני לביטול פסק הדין.

11. אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה, ומורה על ביטול פסק הדין מיום 24.10.2011.

12. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט בסכום של 2,000 ש"ח, ויגישו תגובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ‏כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: